רקע

חברת עלי שלכת החלה פעילותה הקשורה לשירותי שריפת גופה לפני כשנתיים, בחקר מעמיק של משמעויות ומגמת שירותי שריפת גופות בעולם, ההיבטים החוקיים במדינת ישראל, ההשלכות על איכות הסביבה ועוד .

לאחר ניתוח מעמיק של תוצאות מחקרינו החלטנו להניע קדימה את פרויקט הקמת המשרפה (אופרה) העברית הראשונה במדינת ישראל, וזאת כחלק מתפיסת עולמנו כמובילי תחום הקבורה במדינת ישראל על כל משמעויותיה .

מסקר אשר בוצע לאחרונה עולה כי קיים ביקוש ממשי ובלתי מבוטל לשירותי קרמטוריום (אופרה( במדינת ישראל. בסקר זה עלה כי כ- 30% בקרב הנשאלים הביעו רצון לבחור בשרפה על פני קבורה. יש לציין כי הסקר אינו מייצג את כלל אוכלוסיית המדינה, אולם מעיד באופן חד משמעי על הצורך בשירות זה.

מיתוסים מול מציאות

קיים מספר לא מבוטל של מיתוסים הקשורים לנושא שריפת גופות, ואשר את חלקם ברצוננו להפריך כאן :

• האם שריפת גופות מותרת בישראל? - חוות הדעת המשפטיות אותן קיבלנו קובעות באופן חד משמעי שאין כל איסור לשריפה, אלא בדיוק להיפך - ישנם מספר רב של חוקים התומכים ברעיון הלכה למעשה, כגון חוק חופש העיסוק, חוק הקבורה האלטרנטיבי, כבוד האדם וחירותו, חוקי איכות הסביבה ועוד.

• שריפת גופות אסורה לפי היהדות - לא נכון. בפניה בנושא לאחד הרבנים קיבלנו תשובה חד משמעית שלא זו בלבד שהדבר אינו נוגד את היהדות, אלא שאף היה זה הנוהג בתקופת המלכים. בתנ"ך ניתן למצוא מספר ציטוטים לכך, להלן שלושה מהם:

גם היום, בארצות בהן היהדות אינה נתונה בידי פלג אחד בלבד, בוחרים לא מעטים באפשרות הזו כמועדפת עליהם.  

• כבשן לשריפת גופות גורם לזיהום האויר - לא נכון. כבשן מודרני (כגון זו אשר הוקם במכון לשריפת גופות של עלי שלכת ) מתוכננן לרמות זיהום אוויר אפסיות ועומדות בתקינה מחמירה ביותר לפי סטנדרטים עולמיים, ולראיה, מוצבים תנורים כאלו ממש בלב ליבן של ערים גדולות רבות בכל רחבי העולם, לרבות ארה"ב ואירופה.

מגמות בעולם המודרני

בשנת 1975 התאחדו איגודי הכבשנים של ארה"ב וקנדה. תחתיהם היו 475 בתי לוויות בעלי תנורי שריפה ואשר להם כ- 150,000 לקוחות בשנה. בשנת 1999 היו חברים בהתאחדות זו 1,468 בתי לוויות אשר הפעילו קרמטוריום (אופרה(, וקרוב ל- 600,000 לקוחות בשנה - למעלה מ- 25% מכמות הנפטרים בארה"ב (!).

במדינות מתקדמות יותר ובעיקר אלו הסובלות ממצוקת קרקעות, הוכנסו חוקים המעודדים את הבחירה בשריפת גופות כאופציה המועדפת. אחד החוקים אותם ניתן למצוא במדינות כגון הולנד, אנגליה, ארגנטינה ועוד הוא חוק בתי העלמין הציבוריים, לפיו בעת קבורה בקרקע מוחכרת למעשה חלקת הקבר לשימוש הנפטר לתקופה מוגבלת בלבד (הנעה בין 15 ל- 75 שנה) כאשר לאחריהן מוצאות העצמות מן הקבר ומועברות לשרפה במכון לשריפת גופות .

להלן מספר נתונים בנוגע לשיעורי השימוש בשריפה בעולם:

• ארה"ב 26%
• קנדה 45%
• הולנד 68%
• בריטניה 70%
• יפן קרוב ל- 100%

מגמת הגידול בכל הארצות נמצאת בעליה מתמדת.

מה ניתן לעשות עם האפר לאחר השריפה?

קיימות לפחות ארבע אפשרויות בסיסיות להמשך תהליך הפרידה:

• פיזור האפר בטבע או במקום הקרוב לליבו של המנוח/ה.
• שמירת כד האפר בבית המשפחה.
• אחסון כד האפר בקולומבריום, בו קיים בד"כ גם אולם לניהול טקסי זיכרון.
• הטמנת כד האפר, בד"כ באופן של קבורה בבית עלמין כולל קביעת מצבה.

הסיבות לבחירתו של אדם

בעשורים האחרונים הולך וגובר השימוש בשריפת גופות בכל רחבי העולם המערבי. מהן הסיבות המניעות אנשים לבחור בדרך זו? הסיבות לכך רבות ולהלן כמה מהן :

• פילוסופיה אישית / רוחנית - לחלק ניכר מן האוכלוסייה (ולא רק לבני דתות זרות) קיים הרצון לבחור בדרך אסתטית וצנועה, המתאימה לאורח החיים בו בחרו לחיות כל חייהם.
• פילוסופיה של דאגה לאיכות הסביבה - ללא ספק, השימוש בקרמוטריום הינו הפתרון האקולוגי הנאות ביותר. תהליך השריפה בתנור זה הינו נקי ואינו מזהם, אינו מנצל משאבי קרקע יקרה לקבורה והינו תהליך נוח ומהיר. מעניין לדעת שאחד החוקים העיקריים הנוגעים לזיהום הסביבה הינו החוק האוסר על קבורת בעלי-חיים. חוק זה נאכף בפועל ומטרתו למנוע זיהום מקורות מי השתייה של מדינת ישראל. תקנות החוק מחמירות במיוחד כאשר מדובר ביונקים, והמשרד איכות הסביבה מקפיד על אכיפת חוקים אלו במיוחד באזור אקוויפר החוף. לדאבוננו, התוצאות של קבורת אדם אינן שונות, וברור לכל שריכוז בתי הקברות השוכנים מעל האקוויפרים השונים (ובמיוחד מעל זה של מישור החוף) פוגעים באיכות המים שלנו לא פחות מאשר בעת קבורת בע"ח ...
• פשטות ונוחות - האסתטיקה והנוחות המתאפשרת למשפחה בבחירת מועדי קיום טקס הפרידה. ניהול האירוע יכול להתבצע באולם קבלת פנים מפואר, מכובד וממוזג, המתאים לכל תנאי מזג אוויר.
• חיסכון - האמצעי הזול ביותר בין החלופות הקיימות.
• פלורליזם דתי - בנוסף לבני דתות וכתות שאמונתם מכתיבה שריפה, מתאימה דרך בחירה זו גם לחילוניים ולאתיאיסטים.
• תנודה גדלה של האוכלוסייה - תנודת האוכלוסייה, הריחוק ממקור הלידה ופיזור הצאצאים בארץ ובעולם, מהווים כולם תמריצים לכך. ניידות כד האפר מאפשרת למשפחה הנצחה וקירבה שונה ומורכבת לעין שיעור מלוויה רגילה.

מעט היסטוריה

קשה למצוא עדויות מדויקות על תחילת השימוש בשרפה של גופות ע"י האדם. מרבית המחקרים מצביעים על תקופת האבן כתקופה בה כבר יש עדויות לשרפת גופות, כאשר עיקר העדויות הן מאגן הים התיכון. בתקופת הברונזה החל המנהג להתפשט ברחבי אירופה ובמקביל החלה התפתחותו בחלקים אחרים של אירופה. מאוחר החלו גם היוונים והרומאים להשתמש בשרפת גופות וסייעו רבות בהפצת השיטה והמנהג בעולם כולו. בתקופה זו החל השימוש בכדי אפר וכן נבנו הקולומבריומים הראשונים לאחסון הכדים.

בערך בשנת 400 בעת שקונסטנטין הנהיג את האימפריה לנצרות, הופסקו מנהגי שריפת גופות כמעט לחלוטין, למעט במקרים של מוות המוני, מלחמות ומגיפות. מצב זה נשמר במשך כ- 1,500 שנים הבאות .

תהליכי שריפת גופות המודרניות החלו רק לאחר שפותחו תאי שריפה (כבשן / קרמטוריום (אופרה() בעלי רמת יעילות סבירה. הפריצה המשמעותית אירעה בעת שפרופסור בונאטי האיטלקי הציג בתערוכה בוינה בשנת 1873 את המשרפה (אופרה) אשר פיתח, ומאז החל המנהג להתפשט בשני צידי האוקיינוס האטלנטי. באנגליה הויקטוריאנית דחף ד"ר סיר הנרי תומפסון, רופאה הראשי של המלכה, את השימוש במשרפות בעיקר מסיבות תברואתיות, כאשר הוא ורעיו הקימו את איגוד הכבשנים האנגלי בשנת 1874. ארבע שנים לאחר מכן כבר החלו לפעול הקרימטוריום הראשונים באנגליה ובגרמניה. בארה"ב, בנה ד"ר פרנסיס יוליוס למוין את הכבשן הראשון בשנת 1876. בשנת 1913 פעלו בארה"ב 52 כבשנים ובוצעו בסה"כ כ- 10,000 שריפות גופה.

גם בישראל ישנן עדויות רבות למנהגי שריפת גופות בתקופות שונות. באתר של משרד החינוך, בנושאי לימוד ארכיאולוגיה על התקופה הרומית המאוחרת והתקופה הביזנטית, ניתן למצוא מידע על שיטות הקבורה המקובלות וביניהן גם עדויות על שריפת גופות .

באתרים ארכיאולוגיים רבים בארץ ניתן למצוא מערות קולומבריום, הפזורות בכל רחבי הארץ מצפון ועד לדרום.